חיפוש

כיס מרה וניתוחים בריאטרים

אבני מרה היא הבעיה המובילה מתוך סיבות לאשפוזים מכל מחלות מערכת העיכול.

השיעור הממוצע של התופעה הוא סביב 20% באוכלוסיה הכללית. , השכיחות משתנה בהתאם למספר גורמים, כגון, גיל (השכיחות עולה עם הגיל, מ2% בגיל צעיר ועד 40% במבוגרים), מין (הרבה יותר שכיח בנשים), וקיום מחלות מסוימות במעי ועוד. אחד הגורמים המשעותיים שמעלים שכיחות הם גם השמנה וירידה חדה במשקל (כתוצאה מדיאטה עם ירידה רבה או ניתוח בריאטרי).

ההשמנה והירידה המשמעותי במשקל מהווים שתי סיבות בעלות השפעה חיובית חזקה להתפתחות של האבנים בכיס מרה.


על מנת להבין את המנגנון הפיזיולוגי יש לדעת מספר מושגים רפואיים בסיסיים:


אבני מרה מכילות מספר מרכיבים: כולסטרול (לא לבלב עם רמת הכולסטרול בדם, אין כל קשר), חלבונים יחודיים (פוספוליפידים), מלחי מרה, וחומר צבע (פיגמנט, או בילירובין, אשר מקנה להם צבע צהוב או כתום או שחר), וסידן.


כאשר מדברים על אבני מרה, בראש ובראשונה מתכוונים לאבני מרה ב״כיס מרה״, אך יש לזכור, כי מערכת המרה כוללת כיס מרה, ודרכי מרה. המרה נוצרת בכבד, וזורמת דרך דרכי מרה תוך כבדיות לצינור המרה הראשי, החוץ כבדי, אשר מזרים את המרה לתוך תריסיריון, לצורך עיכול מזון, בעיקר מזון שומני. הצינור הראשי מסתעף בדרך ומוביל דרך צינור צדדי וקטן לכיס המרה.


כאשר אדם אוכל, המרה זורמת ישירות לתריסיריון, אך במצבי צום, המרה מופנית לכיס המרה ונאגרת שם. כאשר אדם אוכל ארוחה, הכיס מתכווץ ושופך את המרה שנאגרה בתוכו לצינור המרה הראשי ולתריסריון, והכיס מתרוקן. במידה והצום ממושך, המרה ״עומדת״ בכיס, ומתרכזת, וכך הכולסטרול מתגבש ויוצר גבישים קטנים כמו חול, והופך ל״בוץ״ ובהמשך לאבנים.


הרוב המכריע של האבנים נוצרות בכיס המרה, ונמצאות רק באיבר זה, אך במקרים מסוימים (כ7%-5) האבנים עלולות לנדוד לצינורות המרה הראשיים ועל ידי כך להוות סיבה לסיבוכים קשים.

הביעות שעלולות להיגרם מאבני מרה הן רבות, ותלויות במיקום האבנים:

  1. כאשר האבנים נמצאות בכיס בלבד, יכול להופיע ״עווית מרתי״ - כאב בטן התקפי חזק המלווה בהקאות.

  2. במידה והעווית לא חולף הוא יכול להתקדם לדלקת כיס המרה, המלווה בכאב קבוע, חום, וצמרמורת

  3. אם האבנים נעות לצינור המרה עלולה להופיע דלקת בדרכי מרה או חסימת דרכי מרה.

  4. כאשר האבן נתקעת במוצע הצינור המרה בתוך התריסריון, עלול להיגרם דלקת לבלב.

  5. במידה וקיימת חסימה ממושכת בדרכי מרה, זה יכול להוביל לפגיעה ממשית בכבד - שחמת

בעקבות הדלקת בכל אחד מהאתרים הללו עלולים להתפתח סיבוכים אחרים.

חשוב ביותר לציין שכל אחת מהתופעות והסיבוכים עלולים להיות מסכני חיים כי הדלקת עלולה להתפתח ולהוביל להלם זיהומי בדם.

במרבית המקרים האבנים הנמצאות בכיס מרה לא יגרמו לשום תופעה או סיבוך, ורק 20% מכלל האנשים שבגופם קיימות אבנים בכיס מרה יסבלו מאחת (או יותר) מחמשת הביעות שתוארו.

כאשר נמצאות אבנים אסימפטומטיות (כלומר – אבנים שלא גרמו לשום תופעה חולנית) בבדיקות הדמיה אקראיות, לא נדרש כל טיפול, וגם לא מעקב.


אז מה עושים במידה ומתגלות אבנים בכיס מרה אצל מעומד בניתוח בריאטרי?

עד היום קיימות גישות שונות וחילוקי דעות בין הכירורגים שמבצעים ניתוחים בריאטרים.

  1. הגישה הראשונה – במידה והתגלו אבנים באקראי לפני ניתוח בריאטרי, כדאי להסיר את כיס המרה בעת הניתוח הבריאטרי, ״על הדרך״ הרי ממילא עוברים ניתוח, וכך לתפוס שתי ציפורים במכה אחת – גם לרדת במשקל וגם למנוע התקפים של אבני המרה בעתיד.

  2. הגישה השנייה טוענת כי אין צורך בכריתת כיס המרה באותו הניתוח אלא יש להמתין אם יהיו סימפטומים. יש להדגיש כי מדובר באבנים בלי סימפטומים.

על מנת להבין את ההבדלים בין הגישות השונות יש צורך בידיעת ההיסטוריה של התחום הזה.




4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול